קבוצת טיפול של גברים

(הערה: שמות ומידע מזהה שונה במטרה לשמור על פרטיותם של המשתתפים בקבוצת תמיכה זו)

הקבוצה שלנו נוסדה לפני קצת יותר משנה, וכוללת שמונה חברים. אנחנו נפגשים על בסיס שבועי. התכנים העולים בשיח הקבוצה תואמים לנושאים המעסיקים גברים בחברה המערבית העכשווית - תפקידיהם כגברים בעולם מורכב, היחסים שלהם, וההתמודדויות הרגשיות והפסיכולוגיות שלהם.
כפסיכותרפיסט הנפגש ועובד עם גברים במגוון מסגרות ודרכי טיפול, כבר מעל 20 שנים, אני מתרשם ונרגש מגברים אלו באופן קבוע. הכנות בה הם 'עובדים' עם בעיות מורכבות, היכולת והמוכנות שלהם להיות פגיעים ולשתף בפתיחות את התמודדויותיהם, החמלה והאמפטיה העולה ביניהם, האומץ שלהם לעמוד על שלם, וגם לעשות שינויים הדורשים מאמץ ניכר, כאשר עולה הצורך.

במאמר זה אדבר על החשיבות הגבוהה לקיומם של מפגשי קבוצות כאלה, תוך התייחסות לתחומים העיקריים העולים ומעובדים בקבוצה.

אני מאמין שהתבוננות זו תדגיש כמה מהנושאים הלוחצים ביותר בחייהם של גברים היום, בעולם בו אין הגדרה ברורה של 'תפקיד הגבר' – למעשה, פעמים רבות, דרישות סותרות, ואף לעתים לא הגיוניות.

לאן פונים, היום, גברים, בחיפוש עזרה ותמיכה כאשר הם מתמודדים עם קשיים רגשיים; ביחסים; במתחים, בעבודה? לברי המזל שביניהם קיימת מערכת תמיכה משמעותית וחזקה בזוגיות, משפחה אוהבת עמה הם יכולים לדבר, ולפעמים במפגשים 'לא-פורמליים' (קבוצות למידה, בבית הכנסת וכו'), או מערכות תמיכה אחרות. אולם, מחקרים מראים שרב הגברים מתמודדים בשקט. הם עשויים להיות מבודדים חברתית, הקשיים בזוגיות, וביחסים אחרים יכולים להיות תולדה של אי היכולת שלהם לדבר על הדברים. פחד ובושה, מפני שיפוטיות ("מה יחשבו עלי...") מהוות גורם משמעותי נוסף להימנעות מבקשת עזרה מאחרים. בנוסף, גברים רבים נרתעים מטיפול או ייעוץ מקצועי, בהם הם נשאלים בנוגע לרגשותיהם, וליצור קשר בדרכים שפעמים רבות זרות להם.

'משימת החיים' שלנו כגברים, היא להיות המגינים ולספק את הצרכים של החשובים לנו. אנחנו הציידים והלוחמים. ביולוגית ונוירולוגית, אנו הגברים לא 'מתוכנתים' לשבת במשרד ולדבר על הפגיעות/החולשות שלנו.

למרבה המזל, גברים מוצאים דרכים חדשות למפגש, לתקשר ולשתף עם גברים אחרים נושאים, התמודדויות, ומאבקים אותם הם חווים.

בתקופה זו, נראה שמתפתחת פסיכולוגיה חדשה, מותאמת לגברים, הנבנית ומתבססת מתחומי ידע כגון אנתרופולוגיה תרבותית, מדעי המוח, פסיכולוגיה חברתית, ותחומים נוספים. גברים מוצאים יותר ויותר מטפלים המתמתחים בעבודה עם התמודדויות של גברים, וקבוצות טיפוליות לגברים בזמינות גבוהה יותר מאי פעם.

קבוצות הגברים בהנחייתי נפגשת מדי שבוע למשך שעתיים. טווח הגילאים הוא מתחילת שנות העשרים ועד תחילת שנות השישים לחייהם, עם ממוצע גילאים של 44. מרביתם נשואים, אחד במערכת יחסים ארוכת שנים. כולם עובדים במשרה מלאה, חלקם בעלי מקצוע עצמאיים, חלקם שכירים.

מה גרם להם להחליט להצטרף לקבוצת גברים? 
לכל הגברים היו דאגות ביחס ליחסים שלהם. כמה מהם התמודדו עם לחצי חיים, כעסים, ודיכאון. רבים מהם התמודדו עם ספק-עצמי ובושה, בתחושה שהם אינם גברים טובים מספיק.

זוהי קבוצת 'פסיכותרפיה ממוקדת תהליך'. הכוונה שאנו מתמקדים במה שקורה כאן ועכשיו, במה שלמעשה קורה בין חברי הקבוצה. אנו מדברים על רגשות העולים בקבוצה, בתגובות הרגשיות שלהם אחד לשני, וסוגי היחסים המתפתחים ביניהם.

מפגש קבוצתי מתחיל בצ'ק-אין. כל חבר קבוצה מספר במשך שתי דקות אודות השבוע שלו, מעלה נושאים שהדאיגו או היוו קושי עבורו במהלך הזמן שחלף בין המפגשים, ובמידה והוא מעוניין הוא מבקש זמן להרחיב את הנושא/נושאים הבעייתיים.
לרב, שלושה או ארבעה גברים מבקשים זמן. לאחר שכולם עשו צ'ק-אין, אנו מתמקדים בגברים שבקשו זמן נוסף.

בזמן שהם מדברים על דאגותיהם העכשוויות – בעיות ביחסים, נושאים בעבודה, וכו' – הגברים האחרים ואני מתערבים בדרכים מגוונות. טווח ההתערבויות נפרש החל  במתן עצות וכלה בהתמודדות מעמתת.
חברי הקבוצה בדרך כלל משיאים עצות (גברים הם 'מקבלי החלטות' וה'מתקנים', הם אוהבים לבוא עם פתרונות). אחרי שנה יחד, הגברים, למדו לבטא אמפטיה ומשפטי תמיכה; הם מביעים קרבה אחד לשני, בקלות. לעתים קרובות הם מדברים על תחושות הכלה ותמיכה שהם מקבלים מעצם הידיעה שגברים אחרים מתמודדים עם אותן הרגשות, ועם אותם הנושאים. מדי פעם, חברי הקבוצה מאתגרים אחד את השני בדברים מעמתים. לדוגמה, כאשר עמית, 'מדבר מהראש' (בשפה גבוהה ובהגיון נטול רגש), ונמנע מלהתייחס לפחדיו ולדברים המעוררים בו בושה. חברי הקבוצה יעמתו אותו במשפטים כמו 'תפסיק לדבר מהראש, ותתחיל לדבר על הרגשות שלך'. פעמים רבות הם יספרו אחד לשני איך הם מרגישים או מזדהים עם רגשות/סיטואציות מסוימות.

הם מגיעים למפגשים בעקביות. חברי הקבוצה פתחו יחסים קרובים, תומכים ואפילו אוהבים.

נדהמתי כאשר שמעתי אחד מהם אומר 'חברה, אני אוהב אתכם'. בתקופה האחרונה, הצהרות כאלה תופסות מקום כמעט קבוע. הם מדברים על כמה הם מחכים למפגש השבועי בקבוצה. לעתים קרובות הם יוצרים קשר מחוץ למפגשים הקבוצתיים כדי לדבר על בעיות שצצות, או רק כדי לעשות צ'ק-אין, אחד עם השני. אני מעודד אותם להביא את השיחות הללו, חזרה למפגש הקבוצתי, וזה קורה לעתים קרובות, מבלי שאדחוף לכך. הגברים הללו אפילו נפגשים לארוחות ערב, ומדברים על הדברים שעלו במהלך המפגש הקבוצתי הבא.

זוהי הנאה גדולה לעבוד עם גברים אלה. הם לרוב בעלי אופי-נעים, יש הרבה צחוקים לפני, במהלך ולאחר כל מפגש קבוצתי; ועדיין הם עובדים ברצינות רבה, מדברים על פחדיהם וספקותיהם העצמיים העמוקים ביותר. הם אינם פוחדים להיות באינטימיות, לחבק אחד את השני בתום המפגשים.
פעמים רבות הם מתאספים במגרש החנייה, לאחר הקבוצה, כדי להמשיך לדבר על נושאים שעלו. אני רואה גדילה ברבדים רבים לכל אחד מהגברים; כמה מדווחים על יחסים טובים יותר, רבים מדברים על כך שהם מרגישים טוב יותר עם עצמם ועם חייהם.

יש רגעים בהם אני מייחל להיות חבר קבוצה ולא המטפל.